מסע אוסטרלי
סיפור בהמשכים מאת ירון פלמן
"כולם לעצום עיניים ולספור עד 10", אמר המנחה.
גבי עצם עיניים עם כולם, אבל קצת רימה. כבר ב-8 הוא פקח אותן, סתם כדי לראות מי נשאר עם עיניים עצומות ומי לא. חוץ מבחורה אחת בלונדינית, כולם עוד היו עם עיניים עצומות. היא הסתכלה עליו, ובעצם הם היו עכשיו שותפים לסוד.
"אוקי, כולם לפקוח עיניים", המשיך המנחה, שהיה איש מבוגר עם כרס. "מי רוצה להתחיל?"
גבי הסתכל על חבורת הוויקינגים שישבה שם. חוץ מזוג אמריקאים ועוד בחור אחד שנראה אתיופי, כולם היו שוודים, או לפחות נורבגים.
"אוקי, איי וויל סטארט", אמר המנחה אחרי שראה שאף אחד לא באמת מבין אותו.
"פירסט, איי ווד לייק טו וולקאם יו אול פור קאמינג היר...".
בינתיים, באותו זמן ובמקום אחר, ישבה נירית על כסא נוח על שפת הים. היא קראה ספר, או לפחות עשתה את עצמה קוראת. מעניין אם גבי חושב עליי עכשיו, שאלה את עצמה. הוא כל כך רחוק, אבל אני מרגישה אותו ממש כאן איתי. בטח הוא היה צוחק על שני השמנים האלה שמשחקים מטקות.
אחד השמנים נתן מכה חזקה מדי, והכדור התגלגל ממש ליד הכסא-נוח שלה. היא זרקה אותו חזרה אליו, והוא אמר לה תודה.
בניהם, מעל האוקיאנוס ההודי, ריחפה לה מחשבה. אפשר היה לקרוא לה געגוע, אבל היא לא הייתה כזאת בדיוק. היא הייתה יותר מין הכלאה בין אכזבה לעצב, והצורה שלה כבר הייתה כמעט שלמה. מעל סידני, אוסטרליה, היא עשתה פניה של 180 מעלות והחליטה לחזור לארץ. אמנם נורא חם והכול, וגם הלחות בקיץ ממש נוראית, אבל כשאתה רק מחשבה זה לא ממש משנה.
מסע אוסטרלי - המשך
המחשבה על האהבה של גבי ונירית עפה והתיישבה על חוף הים לידה.
"קשה לי", היא אמרה לנירית.
"מה כל כך קשה?", שאלה נירית.
המחשבה עשתה את עצמה כאילו היא לא שומעת. היא לא רצתה לדבר עם נירית יותר. היא התפשטה לגמרי ונכנסה עירומה למים.
בתוך הים, משהו כמו 200 מטר מהחוף, המחשבה טבעה. היא עצמה את העיניים ושקעה למצולות הים.
נירית הרגישה שמשהו לא בסדר. היא הסתכלה לכיוון הים אבל המחשבה כבר לא הייתה שם.
היסטרית לחלוטין נירית רצה לסוכת המציל וצעקה "Help, Help".
המציל זרק את המגאפון וירד מהר מהסוכה.
"מה קרה?", הוא שאל.
"המחשבה... היא טובעת!!!", בכתה נירית.
המציל רץ במהירות לכיוון המקום אליו הצביעה נירית. הוא קפץ למים והתחיל לחתור בחסקה במהירות.
"רגע, המחשבה...", חשב לעצמו המציל בעודו חותר. משהו כאן לא מסתדר לי.
רגע נוסף חלף והוא מצא את עצמו אחד על אחת מעל אותה מחשבה. הוא העמיס אותה על החסקה וחתר בחזרה לחוף. בחוף שני אנשים אחרים הנשימו אותה ועוד שניים קראו לאמבולנס. נירית ישבה לא רחוק משם ורק בכתה כל הזמן.
בסוף לקחו אותה לבית חולים. עשו לה צנתור והוציאה לה את כל המים מהריאות.
תוך יומיים היא כבר הייתה בבית.
גבי חזר מברלין ולקח מונית משדה התעופה. הוא הגיע לבית של נירית וצלצל בפעמון.
נירית פתחה את הדלת.
"באתי הכי מהר שיכולתי", הוא אמר.
הם הלכו ביחד לכיוון חדר השינה בה היא שכבה וישנה שנת ישרים.
הם הביטו בה, חמודה כל כך, ישנה וחיוך על שפתיה.
הם חשבו אם כדאי להעיר אותה, רק בשביל לתת לה נשיקה ולהגיד לה לילה טוב, אבל כמו תמיד זה לא היה חשוב.
זו היתה, בסך הכל, מחשבה.
הוסף תגובה