סיפור בהשראת מטען (12 וולט)
כבר חודשיים לא ניגנתי על האורגן. כבר שבועיים וחצי לא עשיתי כביסה.
אם לאירוע הראשון יש לי נסיבות מקלות, כלומר הסבר הגיוני למה זה קרה, הרי לנושא הכביסה ההסבר הוא עצלנות גרידא.
לא עשיתי כביסה כי זה חתיכת סיפור. המכבסה נמצאת חמש דקות הליכה ברגל מהבית שלי. אבל צריך ככה: 1. להכין תיק כביסה גדול עם כל הבגדים שאני רוצה לכבס (כל הבגדים שלי). 2. לקחת את התיק הגדול על הגב שלי כל הדרך למכבסה. 3. להוריד אותו שם ולהכניס את כל הבגדים למכונה. 4. ללכת לקיוסק הסמוך ולפרוט שטר של 20 למטבעות של 5. 5. לדאוג שיש גם שקלים קטנים לסבון והאבקה. 6. להפעיל את המכונה בעזרת 3 מטבעות של 5.
חכו זאת רק ההתחלה. כעבור 45 דקות, אותם צריך להעביר איכשהו (אני הולך שוב הלוך וחזור הביתה בדרך כלל, כל כך קרוב) אני צריך לחזור לשם. ואז:
7. להעביר את הבגדים הרטובים מהמכונה אל המייבש. 8. להפעיל את המייבש בעזרת עוד שני מטבעות של 5. 8. לחזור לקיוסק לפרוט שוב.
חצי שעה פעולתו של המייבש. בזמן הזה שוב קפיצה הביתה הלוך וחזור.
9. לדחוס את כל הבגדים שוב לתיק הגדול. 10. ללכת איתו כל הדרך על הגב. 11. להניח אותו על המיטה ולפרוק את הבגדים. 12. לסדר אותם בארון (אופציונאלי)
כל התהליך הזה צריך להתרחש אחת לשבועיים בערך. הייתי מעדיף שזה יקרה מעצמו ללא מעורבות שלי אך בינתיים איני מצליח בכך. אני מתעצל להתניע את התהליך, והבגדים שלי מפוזרים ברחבי החדר על המיטה והכסא.
הבעיה היא שאין לי גרביים. כלומר יש, אבל לא במצב שכדאי ללבוש אותם.
אני אמנע מלספר לכם כמה ימים אני כבר נמצא עם הגרביים אותם אני לובש כרגע. וכל זה מעצלנות של שעתיים עבודה. פרויקט הכביסה הגדול.
טוב, בנוגע למקרה הראשון זה מובן. לא ניגנתי כבר חודשיים בגלל שהמטען של האורגן, זה שמחבר אותו לחשמל, נקרע. החוט שלו נקרע. הוא לא עובד יותר. אין לי חשמל לאורגן, מכאן שאיני יכול לנגן. פשוט מאוד.
אולי דנה תבוא היום. אם דנה תבוא אני חייב שיהיו לי גרביים נקיות , וגם רצוי חולצה.
ולכן התחלתי את המהלך. כשעל גבי תיק גדול מאוד עמוס בבגדים מסוגים שונים, עשיתי את דרכי לכיוון המכבסה.
הגעתי אל המכבסה השכונתית והנחתי את התיק על דלפק השירות.
עליי לציין כי המכבסה השכונתית הזו הייתה כולה בשירות עצמי, ופעמים רבות ההגעה לשם וביצוע התהליך לא כללו כלל מגע אנושי כלשהו עם אדם אחר מלבד מכונת הכביסה, המייבש ומכונת המטבעות הגדולה ממנה נהגו לצאת סבון ואבקת כביסה.
אך הפעם המצב היה שונה. בתוך המכבסה הקטנה, על כסא פלסטיק, ישבה בחורה.
לא הייתה זו סתם בחורה, כי אם בחורה יפה. היא ישבה שם, קוראת ספר, בעודה מאזינה לצלילי מכונות הכביסה והמייבשים הפועלים במקום.
"היי", אמרתי לה בקול השרמנטי ביותר שלי.
"היי", היא אמרה, וחייכה.
ידעתי כי עליי להתמקד כעת במשימתי הגדולה, ביצוע תהליך הכביסה, ולא רציתי לסטות ממנו על מנת לקיים שיחות חולין מיותרות. ניגשתי מיד לאחת ממכונות הכביסה ורוקנתי את תיקי הגדול לתוכה.
ניגשתי אל מכונת המטבעות והוצאתי שתי כוסות, סבון ואבקה.
מזגתי אותם אל המקומות המתאימים במכונה, והכנסתי לתוכה שלושה מטבעות של 5. מיד התחילה המכונה לפעול, וידעתי שהשלב הראשון עבר בהצלחה.
"אז מה, את באה לפה הרבה?", שאלתי אותה כשראיתי שהמכונה פועלת ללא תקלות.
"כן, אני גרה ממש פה", היא אמרה.
הסתכלתי עליה וחייכתי. היא המשיכה את השיחה.
"אני עושה פה רק מייבש אבל, יש לי מכונה בבית", היא אמרה.
לא ידעתי מה להגיד. הסתכלתי לכיוון המייבש, וראיתי שלסיום הפעולה נותרו עוד 28 דקות.
"טוב, אני אחזור מאוחר יותר...", מלמלתי מעט נבוך.
הלכתי משם בחזרה הביתה. חיכיתי כמה דקות וחשבתי איך להעביר את הזמן בינתיים, וגם ניסיתי לחשוב על נושאי שיחה שיש לי עם הבחורה היפה מהמכבסה. לא רציתי להראות כמו דביל שלא יודע למצוא נושאי שיחה. הייתי נבוך מזה שלא היה לי מה להגיד על זה שהיא מייבשת במקום אחר מזה שהיא מכבסת בו. פשוט לא היה לי מה להגיד על זה.
גם עכשיו, בדיעבד, אני לא יודע מה כדאי היה לי להגיד. אולי זה היה הרגע בו איבדתי את הסיכוי לצאת איתה, או לפחות לשכב איתה או משהו כזה.
אולי הייתי צריך לשאול אותה אם היא מפרידה בין כביסה לבנה לצבעונית. אולי הייתי צריך לשאול אותה מה התדירות שהיא עושה בה כביסה. כלומר כמה יוצא לה, כדי שאוכל להשוות את זה לשלי. אבל לא שאלתי כלום, פשוט הלכתי משם.
חזרתי לכיוון המכבסה, בטוח שהיא עוד נמצאת שם. ידעתי שיצאתי כמה דקות קודם, ושיהיה עליי להמתין מעט עד שהמכונה שלי תסיים, אבל רציתי להספיק ולקיים עוד שיחה איתה.
בראשי כבר חלפו כל הנושאים עליהם נוכל לשוחח. משפט הפתיחה המיועד שלי היה: "את באה לפה הרבה?", אבל את זה כבר שאלתי. היא אמרה שכן, היא נמצאת שם הרבה. זה אומר שאולי עוד אוכל לפגוש אותה שוב, לא משנה מה יהיו התוצאות של המפגש הנוכחי.
עכשיו ידעתי שאני חייב להיות הרבה יותר מקורי.
תכננתי לשאול אותה אם יש לה מטבעות לפרוט. הכנתי כבר שטר של 20 שהיא תצטרך לפרוט למטבעות של 5.
הגעתי אל המכבסה והיא כבר לא הייתה שם.
הרגשתי כמו דביל. פספסתי הזדמנות להכיר בחורה.
שמח וטוב לב העברתי את הבגדים הרטובים ממכונת הכביסה למייבש. הכנסתי שני מטבעות של 5 לחריץ המתאים, והתכוננתי להפעיל אותו.
לפתע שמתי לב, שאחת הגרביים שלי נפלה אל מתחת למייבש עצמו. התכופפתי להרים אותה וראיתי שצמוד אליה, על הרצפה, מונח חפץ קטן ונוצץ.
הרמתי אותו וראיתי שמדובר במפתח קטנטן בצבע זהב. כזה שמשמש לפתוח יומנים או קופות חזיר.
הכנסתי את הגרב הסוררת למייבש והפעלתי אותו. התבוננתי במפתח.
הוא היה קטן מאוד. הוא היה לא קשור לשם. לא ראיתי אותו קודם בחיים שלי. הוא לא היה שלי.
שמתי אותו בכיסי ועשיתי את צעדיי בחזרה הביתה.
אולי הוא שלה? אבל למה? ואיך? ומה הוא עשה בתוך הגרב שלי, ואיך הוא הגיע לשם, והאם היא השאירה אותו שם בשבילי?
ואולי זה סימן מאלוהים ועכשיו אני אמצא אותה ונהיה ביחד?
הכול יכול להיות.
הגעתי לביתי וידעתי שעליי לחכות עוד חצי שעה לפני שאוכל לקחת את הבגדים היבשים. הבטתי על חדר השינה הקטן שלי.
האורגן הישן שלי ניצב על הארון. מעל הארון, יושב ומעלה אבק.
הרבה זמן אני כבר לא מנגן, חשבתי לעצמי. אולי זה קשור לאהבה.
נראה לי שכשיש לך אהבה אתה רוצה לנגן הרבה.
חסר לי מטען לחשמל, בגלל זה אני לא יכול לנגן. אני רוצה דווקא.
אולי יש מטען ב"הום סנטר", יש לי 5 דקות הליכה מהבית. יש לי בדיוק זמן ללכת ולקנות עד שהבגדים יתייבשו.
נכנסתי ל"הום סנטר" וקניתי מטען מתאים. הוא עלה לי 54 שקלים.
שמתי אותו בכיסי והגעתי למכבסה. לקחתי את הבגדים היבשים והגעתי הביתה. פרסתי אותם על המיטה וניסיתי לנגן.
חיברתי את המטען לשקע החשמל ואת הקצה השני שלו לאורגן.
האורגן היה מלא אבק, אבל ניקיתי והברקתי אותו.
ניסיתי לנגן, אבל זה לא עבד. המטען לא היה מתאים.
ניסיתי לבדוק למה זה קרה. בדקתי, אולי יש למטען איזה כפתור או משהו. ובאמת היה לו. כפתור קטן, שאפשר להזיז אותו ולכוון לכמה וולט הוא מטעין. הייתי צריך לשים אותו על 12, אבל כרגע זה היה על 6.
זה לא עבד בגלל זה.
ניסיתי להזיז את הכפתור לכיוון 12, אבל זה לא זז. זה היה תקוע. בעצם לא תקוע, פשוט היה צריך להזיז אותו בעזרת מברג קטן או ציפורן של בחורה משקיענית כזאת ששמה לק ולא מוכנה שיישברו לה הציפורניים.
אבל לי לא היו ציפורניים כאלה. וגם לא מברג או שום דבר מספיק קטן.
היה לי מברג גדול אבל הוא לא היה מתאים. היה לי קיסם קטן אבל הוא לא היה מספיק טוב. הוא היה חלש מדי ולא הזיז את הכפתור.
לא מצאתי שום דבר שיכול להזיז את הכפתור של המטען של האורגן מ- 6 ל- 12 וולט. ידעתי שלא אוכל לנגן יותר.
אבל אז הרגשתי אותו בכיסי.
המפתח.
תהיתי איך היא ידעה.
הוסף תגובה