היי וערב טוב לכל מי שקורא.
אני מתקדם בספר שאני מתכוון להוציא בעזרת השף בקרוב, ואני רוצה לפרסם כמה קטעים מתוכו. הסיפורים הקצרים עומדים להיות חלק ממנו והסיפור העיקרי מתחיל אחרי הכניסה לכפר. כמובן שיש כמה חלקים קטנים שלא ברורים במאה אחוז למי שלא קרא הכל עד עכשיו, אבל לא נורא.
בקצרה היתה שרפה ובית המכשפה נשרף. ד"ר אפשטיין היה הפסיכיאטר של אדם והוא מיהר אליו. מה שקרה בהמשך כבר נתון לפרשנות.
תהנו
פרק Ϛ - המפתח
1
נכנסתי לבית המכשפה השרוף כולו. התהלכתי בין ערמות העצים המפויחים והחדרים שסימנים שחורים כיסו את מה שנשאר מהקירות שלהם. טיפסתי במדרגות הברזל שהתקררו זה מכבר לכיוון הקומות העליונות. ידעתי שאני מסתכן ושהמבנה עלול לקרוס בכל רגע, אבל הייתי חייב להגיע אל חדר השינה של המכשפה.
לסיום הספר שלי נותר רק עוד פרק אחד, והמפתח לכתיבתו היה נעוץ בתוך בד בצורת לב קטיפתי שהוטמן בתוך הכספת המוזהבת בחדר השינה של המכשפה.
הכספת הוחבאה מאחוריי תמונה גדולה של אומן איטלקי מפורסם בה נראו נחש ופרש מלוח שח משחקים שש-בש, בשדה ירוק על רקע עץ עם עין במצח.
נכנסתי אל חדר השינה וניגשתי אל התמונה.
2
הזזתי אותה קלות ומאחוריה התגלתה הכספת. ידעתי את הקוד.הוא היה: "אלפא-בתא-גמא-דלתא".
הקשתי את הספרות במהירות, ודלת הכספת נפתחה. הבד הקטיפתי היה שם, אך לא היה נעוץ בו שום מפתח.
הסתובבתי אחוז אימים לאחור.
3
המכשפה ניצבה בפתח החדר, ועמדה כאשר היא נשענת על משקוף הדלת.
באופן טבעי הייתה המכשפה אחת הנשים הכעורות ביותר עלי אדמות, אך מהזווית בה עמדתי והשתקפות האור בחדר השינה השרוף, היא נראתה לי כמו הנסיכה היפה ביותר שראיתי בימי חיי.
שיערה התבדר ברוח הפרצים שנשבה מהחלונות השבורים בחדר, והיא לבשה שמלת מיני חושפנית בצבע שחור. היא הייתה מאופרת מכף רגל ועד ראש ואחזה בידה שוט.
"תשתה איתי לחיים?", היא שאלה ומזגה לי שוט נוסף.
לקחתי את הכוס הקטנה מידה והרחתי את המשקה. היה זה ערק תפוחים.
4
"זהו המבחן האמיתי", היא אמרה. "אם אתה שותה את זה, אני יודעת שאתה באמת יכול לעשות כל דבר".
עצמתי את עיני, ושתיתי את הערק בלגימה אחת. בין רגע החל החדר להתערפל סביבי, וקמתי למחרת בבוקר עם כאב ראש רציני.
5
יצאתי משם והגעתי במהירות לד"ר אפשטיין. ממקום מחבואו הוא זיהה מיד שמשהו לא בסדר אצלי. הוא לקח אותי ביד והוביל אותי אל שביל שטיפס במעלה ההר. הלכנו ביחד כמה שעות, והגענו למרגלות מבצר ששני שומרים חמושים עמדו משני צידי השער החום הגדול שלו. שני השומרים לבשו שריוני מתכת כסופים וקסדות משולשות וחדות.
ד"ר אפשטיין סימן בראשו לאחד השומרים, והשער נפתח.
נכנסו פנימה, וחלפנו על פני משטחי דשא גדולים כאשר מרחוק נשמעות צעקות של בני אדם. הוא אמר לי לא להתייחס אליהן, ותוך כמה דקות הגענו אל ביתן עץ שדלת פלדה הותקנה בכניסתו. ד"ר אפשטיין צלצל בפעמון הדלת.
דלת הפלדה נפתחה בצורה חשמלית ונכנסו פנימה.
ביתן העץ היה גדול ומואר. באוזניי החל להישמע רעש נעים של זמזום דבורים.
ד"ר אפשטיין ניגש לשידת עץ חומה שהוצבה במרכז החדר, והסיר בד אדום שכיסה את חלקה העליון. לנגד עיניי הופיעה כוורת דבורים ענקית.
ד"ר אפשטיין הוציא מכסו זוג כפפות ניילון לבנות ושם אותן.
"קח", הוא אמר ומסר לי חבילה כתומה עם סרט צהוב עליה.
פתחתי את החבילה ובתוכה הייתה מסכה קריקטורית של שמעון פרס*.
"תחבוש אותה בבקשה", אמר לי הרופא.
שמתי את המסכה על פניי, ולאחר מכן אמר ד"ר אפשטיין:
"יופי, עכשיו אתה מוכן". הוא ניגש אל הכוורת ופתח דלת קטנה שהותקנה בחזיתה.
תחילה לא קרה דבר. ואז, יצאה מתוכה דבורה ענקית והתיישבה על מפתן הכוורת.
הבטתי בה וסוף סוף הבנתי מדוע לקח אותי ד"ר אפשטיין את כל הדרך לכאן.
הייתה זו הדבורה הנביאה מאיה.
6
"שלום שמעון פרס", היא אמרה.
"שלום גם לך מאיה", אמרתי לה, רועד מהתרגשות בתוך המסכה.
"אז מה יהיה?", שאלתי, והדגשתי את הנימה הממלכתית.
7
"בזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזזז", היא אמרה.
8
"בחייך, דבורה", התפרץ ד"ר אפשטיין. "זה שמעון פרס. אם למישהו יש זכות לדעת זה הוא. כולם מסכימים על זה".
עשה רושם שהמילים השפיעו עליה. היא לקחה צנצנת דבש ופתחה אותה בעזרת הכנפיים בתנועות סיבוביות.
לאחר מכן היא לקחה שתי פרוסות לחם ומרחה עליהן דבש בכמות מדודה.
ד"ר אפשטיין ואני חיכינו בקוצר רוח למוצא פיה, אבל ידענו שעלינו להתאזר בסבלנות.
9
זה הזמן לספר מעט על הדבורה הנביאה מאיה. היא הייתה הדבורה המבריקה ביותר שאי פעם עסקה בהימורים בלתי חוקיים.
רוב הדבורים כלל לא התקרבו לתחום הזה, ועסקו רובן ככולן בייצור דבש. אך לא הדבורה הנביאה מאיה.
שמה של הדבורה הלך לפניה. היא הייתה מפורסמת בכך שהיא לעולם אינה טועה. רק מעטים ידעו היכן היא נמצאת, ועוד פחות אנשים הורשו להיכנס. אבל ד"ר אפשטיין היה מקורב לצלחת, או במקרה הזה לצנצנת הדבש.
הקטע עם הדבורה היה פשוט. היא הייתה צריכה להבחין בין שני מקרים. "שחור", או "לבן", מה שתבקש ממנה. והיא לעולם אינה טועה.
לקחתי צעיף אחד אדום של הפועל, והנחתי על פרוסת הדבש הימנית. לעומתו לקחתי צעיף צהוב של מכבי, והנחתי על פרוסת הדבש השמאלית.
"נו אז מה יהיה?", שאלתי אותה, ובפעם הראשונה שמחתי על העובדה שעל פניי מונחת מסכה קריקטורית של שמעון פרס.
10
הדבורה הנביאה מאיה התבוננה בריכוז בשני הצעיפים מונחים על שתי פרוסות הלחם. היא התעופפה גבוה מעלינו ושאלה:
"סלים טועמה משחק?".
"לא", אמרתי.
"הפועל לוקחים בוודאות", היא אמרה, וצללה במהירות אל תוך פרוסת הדבש האדומה.
11
"בוא נלך מכאן מהר לפני שהיא תתחיל לחשוד", אמר לי ד"ר אפשטיין.
הדבורה הנביאה מאיה הייתה עסוקה בזלילת פרוסת הלחם עם הדבש, ולא הבחינה כשיצאנו מביתן העץ. דלת הפלדה החשמלית ננעלה באופן אוטומטי מאחורינו, והיינו ברחבת הגן של המבצר.
"אתה יכול להוריד את המסכה", אמר לי הרופא.
הורדתי את מסיכת ה"שמעון פרס" שלי, ונשמתי את האוויר הצח.
ברקע נשמעו שוב צרחות של אנשים, אבל לפי עצתו של ד"ר אפשטיין בכניסה התעלמתי מהן.
14
האם היה זה פחד אמיתי?
כן – פרוסת דבש בצבע אדום. לא – פרוסת דבש בצבע צהוב.
הדבורה הנביאה מאיה התעופפה גבוה ברחבי הביתן ושוב שאלה רק עוד שאלה אחת: "האם אהבת פעם באמת?"
"כן", אמרתי.
היא התעופפה לכיוון הפרוסה הצהובה, והתיישבה עליה שמחה וטובת לב.
הוסף תגובה