קופת חזיר
יוסי ושמואל קבעו להיפגש בבית הקפה "מלדיני" ברחוב פלאזה דה נפולי ברומא. יוסי הגיע ראשון, לבוש במעיל עור וכובע צמר שכיסה חלקים נרחבים מפניו. שמואל הגיע כ-10 דקות אחריו, לבוש גם הוא במעיל עור וערדליים.
הם התיישבו בפינה, והזמינו קפה הפוך. יוסי רצה גם קרואסון. המלצרית רשמה את ההזמנה וחייכה אליהם חיוך שהיה הרבה יותר עצוב מאשר שמח.
אתגר קרת עמד בפינה אחרת של בית הקפה, עישן סיגר והביט בהם תחת משקפי שמש כהים. גם ככה לא מזהים אותי ברומא, חשב לעצמו וכתב עוד שורה בפנקס. ממקום עומדו לא יכול היה אתגר לשמוע היטב את שיחתם, אך עושה רושם שהיא נסבה סביב נושא האורווה שרכש שמואל לאחרונה, והתחזוקה שלה. יוסי היה ידוע היטב בקרב קהילת הרוכבים במילאנו כמי שמספק את שירותי אחזקת האורוות הטובים ביותר ברובע היהודי.
"אז כמה אמרת שזה יעלה לי לחודש?", שאל שמואל וציפה לסכום של כמה אלפי דולרים.
"1200", ענה יוסי.
"באמת?", בהה בו שמואל מופתע. "כולל טיפול פרסות שבועי?"
"פרסות זה עוד 80 דולר". המשיך יוסי וארשת אדישות על פניו
"בסדר, מצידי אפשר לסגור עכשיו" , אמר שמואל.
יוסי לא ענה. הוא נשא את מבטו אל החלון. ערפל דק עמד בחוץ, עדות לבוקר הסגרירי שעבר על הכרך הגדול. "אתה יודע למי אני מתגעגע?" שאל יוסי לבסוף.
"לא. למי?", שאל שמואל ובזווית פיו ניקרה עווית קטנה.
"לקיסינג'ר", ענה יוסי.
הוסף תגובה