בניין גבוה
"כל מה שאתה כותב על הפנטהאוז, או על הקומות הקרובות אליו ייאלץ להיגנז. הרוכשים הפוטנציאלים אינם מעוניינים בתיאורים מרהיבים על הנוף הנגלה משם, על תחושת העליונות או על הרגשת השליטה. הם מעוניינים לגור בקומות הנמוכות, או אפילו במרתף. ייתכן ותיאלץ לכתוב בפירוט על המקקים השוכנים שם, על חוסר הסדר והארגון או על ועד הבית שגובה סכום אסטרונומי. רק לאחר הרכישה תוכל להפתיע אותם עם הקומות העליונות".
כך אמר לי העורך, לאחר ששב משיחה עם אדריכל המבנה. בתחילה לא הבנתי על מה הוא מדבר, כל העניין נראה לי אבסורדי. כאילו, איך זה יכול להיות שדווקא את הדובדבן שבקצפת הם מעוניינים להסתיר. שאלתי עוד מספר שאלות על מנת להבהיר את העניין.
"אוקי, ועל המעלית מותר לי לספר? על גרם המדרגות המפותל? על הסולם שמוביל ישירות לגג?"
העורך הביט בי במבט מוזר. הוא נראה כאילו הוא שוקל את מילותיו בקפידה. לאחר מכן הוא הוציא פנקס קטן ורשם עליו באותיות גדולות: "לעולם לא".
הוא הראה לי את הפנקס כאילו שזה הדבר היקר ביותר עבורו. ממש נתן לי הצצה קטנה, והחזיר אותו לכיסו. הנהנתי בהבנה.
הוא הסתכל עליי שוב, הפעם במבט מעט יותר ברור.
"אנחנו מעוניינים לשווק את הבניין הזה כקתדראלה למיסיונרים נוצריים. הם לא אמורים לדעת על בית הכנסת ששוכן למעלה, וגם לא על המנזר הבודהיסטי. אנחנו לא צריכים פה ריבים בענייני דת. אנחנו רק רוצים להרוויח כסף".
בזמן שהוא אמר את המילה "כסף" עיניו נצצו במין זוהר סגלגל. הוא הוציא את התליון שהוחבא מתחת לחולצתו והראה לי אותו. צורתו היתה כשל חצי ירח.
הוסף תגובה