הפועלים

הפועלים מתל אביב

 

הובלתי דברים במהירות לעבר המקום המיועד. הייתי מהאנשים האלה שיש להם אנרגיה ומוטיבציה להוביל, להנהיג. הייתי מהאנשים האלה שרוצים להיות הקובעים, המחליטים.

התייאשתי מזה מזמן. היום, בסך הכל רציתי לישון.

שימחתי לבבות הרוסים. הייתי מנסה לשפר להם את מצב הרוח, את ההרגשה. הייתי מנסה לשמח אותם, לגרום להם לחשוב שהדברים יכולים להיות טובים יותר. הייתי באמת ובתמים אדם טוב. איך יכול להיות, שבסופו של דבר הגעתי לגיהינום?

הגיהינום היה מקום רע מאוד. לא היה בו הרבה אוויר, היה קשה מאוד לנשום. היה חם בו, מאוד, והלחות היתה גבוהה. היו להבות חזקות מאוד של אש, והיו בו מפלצות מסוגים שונים וכמובן את השטן, גם הוא היה שם. הגיהינום, אפשר להגיד, היה בדיוק כמו שמתארים אותו בספרים או בסיפורים. הוא היה פשוט דומה מאוד אליהם, הוא היה פשוט כמו שהם סיפרו. הוא היה ממש כמו שמתואר בכל סדרת אנימציה או סאות'פארק. הוא היה ממש הגשמת הציפיות המוקדמות. הגיהינום, על אף היותו מקום רע, לא היה הגרוע מכל. היו אנשים שאפילו שהם נשלחו לגיהינום, לא למדו לקח, וחזרו לסורם. אפילו הגיהינום לא היה מספיק בשביל ללמד אותם, שאסור לגנוב, אסור לשדוד, אסור לרמות ואסור לרצוח. אפילו הגיהינום לא היה מספיק רע עבורם. הם היו צריכים משהו הרבה יותר גרוע כדי ללמוד לקח. ולכן, מה שעשו להם היה לקחת אותם, כמו שהם, מתוך הגיהינום, ולהושיב אותם במשך ארבע שעות לראות משחק כדורגל מהליגה הארצית. בלי אפשרות לנוח, בלי הפסקות, בלי זמן לנשום. רק לראות כדורגל, מהליגה הארצית. ועוד, הדבר הכי גרוע שהיו עושים להם. ועל זה אני בטוח שלא כדאי לדבר יותר מדי, אבל בכל זאת אזכיר זאת בקצרה. היו עושים אותם אוהדי הפועל.