פרק Ω – הציפור הלבנה – חלק א'
1
אני פוקח את עיני. מבין שאני שרוע על רצפת החדר וקם מיד.
אני פושט את החולצה ועושה את צעדי בזריזות לכיוון חדר האמבטיה.
אני נותן למים החמים לזרום על גופי ולדמעות ולסבון לרדת.
2
מבין טיפות המים החמים פוקד אותי חיזיון מוזר. זנב של דג מתנועע במעמקי הים. לאחר מכן כף רגל של אדם צפה במים לידו. מיד אחר כך איש שמן בחליפה כחולה שותה בירה.
3
הטלפון צלצל.
הרמתי את השפופרת.
"אדם, זה ראג'י באבא", הודיע לי הקול. "תהיה מוכן עוד 7 דקות בדיוק", וניתק.
4
אבנר גדעוני ניגב את מצחו בפעם החמישית בשעה האחרונה.
ההצבעה הזאת נמשכת כבר יותר מדי זמן, חשב לעצמו
"טוב, פעם אחרונה. מי בעד?", הוא שאל את יושבי השולחן.
שגרירת ונצואלה ושגריר צפון אירלנד הרימו את ידם.
"מי נגד?", שאל אבנר לאחר מכן.
הפעם היה זה תורם של שגריר צפון קוריאה ושגרירת תאילנד להרים את ידם.
כל שאר הנוכחים לא הצביעו. זה אומר שהם נמנעו.
"טוב, אם כן הוחלט ש...", התחיל אבנר לומר בצורה נחרצת.
"אומיניצ'וואוואה", קטע אותו שגריר צפון קוריאה.
אבנר לא ידע מה לומר. הוא חיכה שמישהו יתרגם, אבל זה לא קרה.
5
כעבר 6 וחצי דקות יצאתי את פתח ביתי וירדתי במהירות ובקלילות בגרם המדרגות התלול.
על הכביש מול ביתי חיכה ראג'י-באבא במושב האחורי של מונית צהובה. נכנסתי והוא אמר לי בהתלהבות מוגזמת ממש בפרצוף בלי להגיד שלום:
"אתה לא מבין מה אנחנו הולכים לראות עכשיו", וסימן בשתי ידיו על משהו ממש גדול.
"מה, מה זה?", שאלתי אותו וניסיתי לא להיסחף להתלהבות הילדותית הזו.
"חכה ותראה", הוא אמר.
6
נהג המונית שלנו היה איש קירח ומבוגר שאת חוטמו ועיניו עיטרו משקפיים כמעט מרובעות.
כל הנסיעה הוא לא אמר שום דבר והיה ברור שהוא סיכם עם ראג'י-באבא מראש את תנאי התשלום.
7
נסענו בתוך הכפר ולאחר מכן יצאנו בדרך צדדית. עברנו מאות קילומטרים של שדות ירוקים וצלולים עד אשר לאחר פרק זמן ארוך הגענו למקום שומם לחלוטין אשר לא היה בו דבר מלבד עץ. למרגלות העץ היה נחל, שזרם ממש לרגליו.
הנהג עצר וראג'י-באבא ואני יצאנו מהמונית ועברנו במהירות את כמה עשרות המטרים שהפרידו בין מקום החנייה של המונית הצהובה לעץ הירוק.
התבוננו ביחד לכיוון צמרת העץ, ובין רגע ירדה מהעץ בחורה אשר לא לבשה לגופה דבר מלבד חלוק רחצה לבן שכיסה אותה לחלוטין.
היא נעמדה מולנו והביטה לשנינו בעיניים, כמבקשת עזרה.
ראג'י-באבא אחז בכתפי.
בבת אחת הבחורה פתחה את החלוק שלה לרווחה, ולנגד עיננו הופיעו זוג עופרים מרשימים אך קטנים למראה.
8
הסתכלתי על ראג'י-באבא.
"בוא נלך מכאן", הוא אמר.
הסתובבנו בחזרה לכיוון המונית.
9
"מה זה, מה קורה כאן!?!", שמענו את קריאותיה מאחורינו.
הסתובבנו בחזרה לכיוונה. היא פשטה את ידה הימנית קדימה וסימנה בארבעת אצבעותיה פרט לאגודל תנועות של קדימה ואחורה פעמיים או שלוש.
הוצאתי שטר של 100 דולר ונתתי לה.
10
נכנסנו בחזרה למונית.
נהג המונית סימן באצבעותיו עיגול בעזרת האצבע והאגודל, כאשר שלושת האצבעות האחרות מורמות כלפי מעלה. הוא חשף חיוך גדול והבליט את שיניו.
11
שגריר צפון קוריאה היה עצוב מאוד. הוא נותר אחרון בחדר הישיבות וישב ליד השולחן העגול לבדו כאשר דגל צפון קוריאה הקטן שהונח על השולחן כאילו מתבונן בו וצוחק. הוא אחז בדגל הקטן בידו הימנית ונתן לדמעות לרדת.
בחדר לא היה אף אחד מלבדו, פרט למנקה.
12
אחרי הביקור אצל העץ ראג'י-באבא החליט שהוא רוצה לקנות דג. ביקשנו מנהג המונית שיעצור בחנות "דגים וחיות אחרות". הוא הוריד אותנו בכניסה לכפר ושילמתי לו בעוד שטר של 100 דולר.
נכנסנו לחנות וראג'י-באבא ביקש מהמוכר שיוריד לנו מהמדף אקוואריום עם דג ירוק וחמוד. המוכר הוריד את האקוואריום מהמדף והניח אותו על הדלפק מולנו. התבוננו יחד בדג. הוא נראה עצוב ומהורהר.
13
אחרי הישיבה הסוערת אבנר הגיע לפונדק. הוא שתה כרגיל בירה וישב על הבר. לידו הייתה מונחת המזוודה החומה שלו. ראג'י-באבא ואני ישבנו גם כן על הבר. ראג'י-באבא ניסה לפלרטט עם המלצרית.
היה קר באותו יום ולכן לבשתי כובע צמר סגול. לגמתי את הבירה שלי בלגימות גדולות, כאשר לפתע התרחש משהו בלתי צפוי לחלוטין.
אדם קירח שלא הכרתי תפס אותי מאחור והשליך אותי על רצפת הפונדק.
הוא תפס בצווארי וטלטל אותי בפראות עד אשר כמעט איבדתי את הכרתי. כאשר הרגשתי את זה קורה הוא הרפה מצווארי וזרק אותי שוב על הרצפה.
"לא זוכר את השם שלי אה?", הוא צרח שוב ושוב.
כאשר שכבתי כואב על רצפת הפונדק הוא שפך עליי מכוס הבירה שלו על מנת שאחזור להכרתי, כאשר הוא עומד מעליי וצוחק.
14
לאחר הקטטה יצאתי מהפונדק דרך דלת צדדית. בעוברי שם ראיתי שני מלחים מתנשקים כאשר הומלס יושב לא רחוק מהם ושותה בירה.
15
אבנר גדעוני יצא מהפונדק כשהוא עצבני מתמיד. הבירה ששתה לא הקלה את הרגשתו מהיום המפרך ותוצאות ההצבעה בוועדה. הוא סימן בידו למונית צהובה, והתיישב במושב האחורי. הוא הוציא מטפחת לבנה וניגב שוב את מצחו, בפעם השמינית או התשיעית באותו יום.
"לגשר מרטין-פול בבקשה", הוא אמר לנהג, שהיה איש קירח עם משקפיים כמעט מרובעים.
באמצע גשר מרטין-פול הוא סימן לנהג לעצור. אבנר ירד מהמונית ונעמד בקצה הגשר כאשר הוא מביט אל הים.
הייתה זו שעת שקיעה. אבנר הבחין באוניה מתרחקת על רקע השמיים הסגולים.
16
מהפונדק המשכתי אל המקום הרגיל שלי. אני אוהב ללכת לגשר מרטין-פול במצבים מאוד מסוימים. באותו יום היה מין מצב רוח כזה. "מצב רוח לגשר", הייתי קורא לו.
הגעתי לגשר מרטין-פול בדיוק לקראת השקיעה. הגעתי לאמצע הגשר וטיפסתי על אחד מפנסי הרחוב הרבים שהוצבו לאורכו.
הגעתי לקצהו העליון והתיישבתי על פסגת הפנס כאשר ברכיי מקופלות אל חזי.
ציפור לבנה חלפה על פניי.
לא רציתי לזוז משם יותר, לעולם.
פרק Ω – הציפור הלבנה – חלק ב'
1
ראג'י-באבא הגיע לגשר. הוא התקרב למרגלות פנס הרחוב הענקי והתחיל לצעוק לכיווני מלמטה.
"אדם, רד משם, באמת. אתה לא יכול לעשות כל פעם את הקטע הזה".
עשיתי את עצמי כלא שומע. אם הם רוצים כל כך שאני ארד משם שיבואו לכאן בעצמם.
המשכתי לשבת על פסגתו של פנס הרחוב, ברכיי מקופלות אל חזי ואני מכונס בעצמי.
2
אבנר שמע את זעקותיו של ראג'י-באבא, וכעבור זמן קצר הגיע אף הוא למרגלות פנס הרחוב.
"רוצה לראות איך אני מוריד אותו משם?", הוא שאל את ראג'י-באבא.
הוא החל להלום באגרופיו בעוצמה בפנס הרחוב שרק הזדעזע קלות ונותר עומד במקומו.
"רד משם אדם!!!", הוא צרח במלוא גרונו.
אבנר הוריד את החליפה הכחולה שלו ונותר עירום לחלוטין פרט לתחתונים שחורים שאת מרכזם עיטרו ניטי ברזל מפחידים. הוא פתח את המזוודה החומה שלו, ומתוכה הוציא דבר ראשון מסכת עיניים שחורה וחבש לעיניו. לאחר מכן הוא הוציא מתוך המזוודה גרזן והחל להלום בפנס הרחוב בעוצמה פעם אחר פעם.
3
הרגשתי את מהלומות הגרזן של אבנר. עם כל מהלומה הלך פנס הרחוב ונסדק, ולא ידעתי כמה זמן יש לי עד שאבנר יכרות את פנס הרחוב באבחות הגרזן שלו.
כל אותו הזמן ישב ראג'י-באבא ליד הפנס על רצפת הגשר ושתה עוד וויסקי מתוך הבקבוק הקטן שלו.
לפתע שמעתי מרחוק רעש מוכר. היה זה משק כנפיו של המלאך.
4
אל פסגתו של פנס הרחוב הלך והתקרב מסוק, ונעצר ממש בצמוד אליי. מתוך המסוק פתח לי מלאך את הדלת, ואחז בזרועי. הוא הכניס אותי אל תוך המסוק וסגר את הדלת.
ביחד טסנו רחוק מאוד. הוא הראה לי את הנוף וגם נתן לי קצת לנהוג. טסנו מעל ימים וארצות, עד אשר נחתנו על גגו של גורד שחקים בעיר מפורסמת בסקוטלנד.
5
"אבנר, אבנר!", קרא ראג'י-באבא ללא הרף.
הוא רצה לסמן לאבנר שיפסיק את מכות הגרזן בתחתית הפנס מפני שאדם כבר לא נמצא למעלה. הוא סימן בידיו והצביע על פסגת הפנס, אך אבנר לא שמע כלום. הוא המשיך לחטוב ולחטוב.
6
המלאך פתח לי את דלת המסוק ויחד ירדנו אל הגג המרהיב של גורד השחקים. משם הוא הוביל אותי דרך מעבר סודי אל חדר משחקים בו היה, לא תאמינו, שולחן פינג-פונג.
שיחקנו קצת, ולאחר מכן הוא הראה לי כיצד המטקות משחקות מעצמן.
ואז, בלי שום הכנה מוקדמת, תקף אותי שוב החיזיון המוזר בו ראיתי בבירור זנב של דג במעמקי הים.
7
אבנר המשיך לחטוב ולחטוב. ראג'י-באבא כבר היה מיואש. הוא ישב וחיכה שמשהו יקרה.
לפתע קרה דבר נורא. אבנר החטיא את פנס הרחוב במכת הגרזן שלו, והגרזן פגע בעוצמה ברגלו השמאלית. אחוז טירוף הוא המשיך להשתולל עם הגרזן ונפצע קשות גם בידיו וברגלו השנייה. פצוע ומדמם ניסה אבנר להיאחז בדופן הגשר אך מעד, וגופו העירום והפצוע צלל במהירות אל מעמקי הים.
ניטי הברזל שעל תחתוניו של אבנר הכבידו את משקלו ואת מהירות נפילתו ושקיעתו. הוא צלל ללא כל יכולת להיאבק, עד אשר נעצר בקרקעית האוקיאנוס.
8
ראג'י-באבא התבונן באבנר צולל מהגשר אל מעמקי הים.
"אל תשכח את יד ימין שלך", הוא קרא אחריו וזרק את כף היד הקטועה לים בעקבות גופו הפצוע של אבנר.
9
מיד עם הגיעו לקרקעית האוקיאנוס הגיעו למקום בשחייה מהירה שתי בתולות ים. הן טיפלו באבנר וחבשו את פצעיו.
10
המלאך החזיר אותי במסוק לגשר ולפנס הרחוב. ירדתי ממנו במהירות ונתתי כיף לראג'י-באבא.
11
בתולות הים לקחו את אבנר החבוש ושחו איתו כברת דרך ארוכה מקרקעית האוקיאנוס עד לנחל צדדי שזרם החוצה מהים. הן שחו במעלה הנחל והגיעו לעץ שצמח ממש מעליו. בתולות הים טיפסו על פסגת העץ והניחו שם את אבנר על מצע של עלים רכים.
12
עמדתי עם ראג'י-באבא על גשר ברוקלין והשמש בדיוק החלה לשקוע.
ראג'י-באבא סימן למונית הצהובה לעצור.
הנהג שעצר לנו היה אותו אחד שלקח אותנו קודם לכן לעץ עם הזונה.
13
הציפור הלבנה התקרבה אל אבנר עטוף התחבושות השרוע על צמרת העץ, ובפיה דגיגון קטנטן.
14
הוסף תגובה