כוכב נולד
שבתאי, או כמו שרוב החברים קוראים לו, שבי, הסתובב הלוך וחזור במסדרון של בית החולים איכילוב. הוא עישן עוד סיגריה ועוד אחת, מחכה בחוסר סבלנות שרק הלכה והתגברה מדקה לדקה. מדי פעם עברה לידו איזו אחות או רופא, והוא רק הסתכל עליהם במבט משתוקק ומלמל: "מה קורה, אתם כבר יודעים משהו?". כל פעם התשובה הייתה "עדיין לא אדון צדק, אנחנו נודיע לך אל תדאג...".
הסיבה לדאגתו של שבי הייתה מובנת. אשתו בחמש השנים האחרונות, נוגה, הייתה בהריון בפעם הראשונה בחייהם המשותפים. לפי התכנון היא הייתה אמורה ללדת רק בחודש הבא, אך ככל הנראה החסידה החליטה להקדים את בואה. כעת הייתה נוגה בחדר הלידה, ושבי לא ידע את נפשו מרוב דאגה.
השעות נקפו, ושום דבר לא זז. הוא הרים טלפון להוריה של נוגה עוד כשהיו במונית בדרך, והם כבר היו אמורים להגיע. יופיטר, הכלב המשותף שלהם, נשאר לבד בבית. מעניין איך הוא יגיב לתינוק החדש במשפחה, חשב לעצמו שבתאי. ומיד לאחר מכן מחשבה של נקיפת מצפון, על זה שדווקא זה מה שמעניין אותו עכשיו, איך הכלב יגיב לתינוק.
בחדר הלידה בינתיים שכבה נוגה על המיטה ונאנקה מכאבים. הצירים כבר הלכו ותכפו, וצוות הרופאים בראשות דוקטור מרס והאחיות ונוס ואסתר עשו הכול כדי להקל עליה, אך עשה רושם שלא תהיה ברירה אלא להחליט על ניתוח קיסרי. האולטרסאונד הראה בבירור את העובר ברחמה של נוגה, כאשר ישבנו מופנה אל הקהל.
"מאוד מפתיע שהוא מראה לנו את הטוסיק", אמר הרופא. "בדרך כלל הם הרבה יותר צנועים, העוברים. זה נראה לי כמו אקט של התגרות, או אפילו פרובוקציה".
"לדחוף, לדחוף, לנשום. לנשום, לנשום, לדחוף". צעקה האחות אסתר לכיוונה של נוגה.
"עצרו!!! עצרו הכול!", צעק לפתע דוקטור מרס. "אני לא מוכן ליילד את התינוק הזה".
"מה זאת אומרת?", נחרדו בבת אחת האמא לעתיד ושתי האחיות.
"הוא מעצבן אותי. הוא עושה את זה בכוונה", אמר הרופא. "תגידי לו שעד שהוא לא מפסיק, מצידי הוא יכול להישאר בפנים", החווה לכיוונה של נוגה.
בדיוק בשלב זה, הגיעו למסדרון הוריה של נוגה והבחינו בשבתאי מעשן פרלמנט לייט.
"איפה היא", קראה לעברו אמה של נוגה, איריס.
"מה, עברת לפרלמנט?", שאל אביה של נוגה, הרצל.
"היא בחדר לידה, אסור להיכנס", אמר שבי.
"למה, מה קרה?", שאלה איריס, בפניה הסתמנו קווי דאגה.
"לא יודע", ענה שבי.
איריס תפסה בידו של אחד האחים שעבר לידם. "מה קורה עם הלידה של גברת צדק?", שאלה אותו, כאילו שהוא המומחה מספר אחת בגלקסיה ללידות.
האח התנצל בנימוס, ואמר שהוא בכלל מפנימית ב'. אמה של נוגה הרפתה מזרועו ושבה לצעוק על שבי.
"איך אתה לא בפנים? אתה לא יודע שהיא צריכה אותך שם?", היא ירתה בו, כאילו שהוא בכלל לא רצה להיות שם.
התינוק של נוגה התחיל להתרצות. הוא סובב את ראשו לכיוון פתח היציאה, והקיש באצבעותיו על דופן החצוצרה. שלוש נקישות קצרות ועוד אחת ארוכה, שסימנו שהוא מוכן.
"תגידי לו שיש פתיחה של ארבע אצבעות", אמר הרופא לנוגה.
נוגה נקשה על בטנה שלוש פעמים קצרות, ועוד שתיים ארוכות. התינוק הבין את הרמז. הוא נתן קפיצת ראש אקרובטית ויצא.
"איפה האינקובאטור שלי?", הוא שאל את הרופא בקול עמוק. "ותחתוך כבר את החבל הזה".
הוסף תגובה