כפר האלוהים - המשך

כפר האלוהים 2 


1
 
"קוסמים ומכשפות הן תוצר של אגדות ומיתוסים. ברור שבימינו הם אינם קיימים. מדוע אתה שואל?", שאל אבי.
מה זאת אומרת למה אני שואל. פגשתי מכשפה אני אומר לך. אבי עשה את עצמו כאילו הוא לא קרא את כפר האלוהים כמה דקות קודם.
"אבי, פגשתי מכשפה. איך אני יכול להמשיך לכתוב עליה אם כבר עכשיו אתה לא מאמין לי?", שאלתי, כבר מיואש.
"תמשיך לכתוב", אמר אבי. "אבל אל תצפה ממני לאכול את כל מה שאתה כותב. אני יודע שחלק מהדברים אתה בכלל ממציא ויש לך דמיון נורא מפותח".
"אוקי", אמרתי. רציתי להגיד לו שוב "אבל היא באמת מכשפה", אבל עצרתי את עצמי. אני אמשיך לכתוב עליה, ואולי בסופו של דבר יאמינו לי.
"מה היא עשתה עם טחול של עז?", שאל אבי, ועל פניו ניכרו סימני השאלה.
שתקתי. אבי הביט בי במבט תוכחה.
"אתה רואה, אין לך מה להגיד על זה", הוא אמר.
 
2
היה לי הרבה מה להגיד. על העז, ועל הטחול, וגם על הרבה דברים אחרים. אבל באותו זמן העדפתי לשתוק. ראיתי שאבי הרבה יותר רוצה לספר לי על חגית מאשר להקשיב לסיפורי המכשפות שלי.
"מה עם חגית?, שאלתי, וראיתי את החיוך שלו עולה.
"בסדר, אחלה", הוא אמר. "אנחנו כנראה טסים ביחד לדרום אמריקה".
 
3
חגית הייתה חברה שלו כבר חודשיים. הם הכירו באיזה מסיבה, ובכלל היה לה חבר. אבל בכל זאת היא ישנה אצלו באותו לילה.
לא שקרה ביניהם משהו, אבל עדיין היא הרגישה קצת לא נעים.
יומיים אחרי זה היא והחבר שלה, מוטי קראו לו, נפרדו. היא באה אל אבי בוכה בלילה ואמרה לו שאם היא הייתה יכולה למות היא הייתה עושה את זה. אבי חיבק אותה ונתן לה לשתות תה צמחים, והם דיברו כל הלילה. מאז הם ביחד. וזה טוב, כי זה נחמד להיות ביחד.
 
 
 
4
"מה דרום אמריקה?", שאלתי. "למה דווקא לדרום אמריקה? לא אמרת שאתה רוצה למקום בלי ישראלים?".
5
תוך חודש הם כבר נסעו. מוטי הגיע לבית של חגית לילה לפני הנסיעה והתחנן שתישאר. אבל היא נסעה עם אבי. אני נשארתי פה. וככה פתאום, בלי ששמתי לב, שוב הייתי שם.
 
6
כאשר השער סיים להיפתח, נגלה האחו בפני אדם במלוא עוצמתו. הוא הביט בו נפעם. המרחבים העצומים של האחו רחב הידיים נפרשו לעומתו, מציגים לראווה הרים מושלגים לצד משטחי ירק ענקיים ונוצצים. בין ההרים לאחו התרוצצו חופשיים הרבה מאוד ארנבונים קטנים, תיישים ארוכי קרניים וחיות פרא רבות אחרות. אדם צעד לתוך האחו בצעדים קלילים, והתבונן בעולמן של החיות המתגוררות בו. עשה רושם שהחיות לא התייחסו בצורה כלשהי לאדם, והוא המשיך ללכת לאורכו של השביל עוד ועוד, עד אשר שער הכניסה הלך ונעלם מאחוריו בעיקול השביל. כאשר עצר אדם לראשונה למנוחה קלה, התיישב על גזע עץ כרות. "איזה כיף כאן באחו", חשב אדם ופיזם לעצמו שיר שאהב במיוחד.
7
"שוב בתקופה של גאות בחיי... מים רבים שוטפים את חושיי...", שר לעצמו בקול רם.
כאשר עמד להגיע לפזמון, הופיעה לפתע אל מולו בת-יער.
"שלום בת-יער, מה את עושה פה?", שאל אדם, מופתע.
"סתם, יצאתי לטיול קצר", היא צחקקה בצחוק נעים ומתגלגל. אדם ידע שבת-יער עושה טיולים כאלה, בעיקר מאז ששינתה את שמה מענבל. גם בתיכון היא הייתה קצת מוזרה, נזכר אדם.
"לא ראיתי אותך הרבה זמן", אמר. "נחמד להיפגש ככה".
"כן, איזה קטע. אז מה אתה עושה כאן באחו של המכשפה מהדרום?", שאלה בת-יער, ושיחקה בצמותיה.
 
8
"אני צריך טחול של עז", ענה אדם.
בת-יער הסתכלה עליו במבט מוזר. "עזים לא נותנות את הטחול שלהן", אמרה בטון רציני.
 
 
 
 
9
המכשפה הזקנה הביטה בכדור הבדולח. אדם נראה בבירור משוחח עם בת-יער. המכשפה לא ידעה את נפשה מרוב זעם.
"אמרתי לו להביא טחול של עז!!", היא צעקה לכיוונו של החתול שלה. "והוא מתחיל לי עם בחורות".
החתול לא ענה.
 
10
בינתיים אבי וחגית הגיעו לגסט-האוס בבואנוס איירס. מוטי לקח את זה די קשה. הוא ניסה להתאבד לפי מה ששמעתי. חגית לא חזרה אליו יותר.
 
11
באחו של המכשפה הכול נראה מאוד פסטורלי. אדם ידע שהשיחה עם בת-יער הייתה סימן מעודד.
"בכל זאת יש כאן בני אדם", חשב לעצמו. הוא המשיך ללכת ולראשונה ראה צבי. הצבי ברך אותו לשלום במנוד ראש, ואדם השיב לו בתנועה קטנה ומכבדת. אדם רצה לשאול אותו איך משיגים טחול של עז, אבל הצבי נראה כאילו הוא בדרך לעניין הרבה יותר חשוב מאשר לעצור לשיחת חולין. אדם כבר עמד להתייאש, כאשר לפתע הוא נזכר. הלפטופ. הוא כרע ברך בצד הדרך ופתח את תיקו הקטן. הוא הוציא את המחשב והדליק אותו.
יש רשת אלחוטית! צהל אדם. הוא הקיש בגוגל את המילים "טחול של עז" והמתין לתוצאות.
 
12
כפר האלוהים
"טחול של עז, טחול של עז, טחול של עז, דקלם לעצמו אדם כמנטרה בעודו פוסע בשבילי הגן",
 
זאת הייתה התוצאה הראשונה של חיפושו בגוגל. מדהים, חשב לעצמו. כבר העלו את זה לאינטרנט? דקלמתי את זה ממש לפני כמה דקות.
 
13
המכשפה הזקנה ידעה שאין לה ברירה. אסור לי לתת לו להשתמש בגוגל, אמרה לעצמה. היא מלמלה את שלושת המילים של הלחש העתיק, וחומת אש ענקית הקיפה את אדם וחסמה את דרכו.
 
 
 
 
 
 
תגובות הוסף תגובה הוסף תגובה