ציפור שיר
במקום לנסות ולספר סיפור, החליט מוטי לשפץ שיפוד. הוא לקח שיפוד פרגיות, והתחיל לשפץ אותו. בהתחלה הוא השחיל 4-5 פרגיות על השיפוד, ואחר כך ניקה אותם יפה יפה מכל השומן. כשנתחי הפרגית היו נקיים, הוא שם עגבנייה למעלה בגלל שככה נהוג. בהמשך הוא ניקה את המנגל, ובדק שהגחלים לוחשות. כשהכול היה מוכן, הוא שם את השיפוד על המנגל וחיכה.
כשהבשר התחיל לקבל צבע, הוא בזק מעט מלח ופלפל.
הכול היה מוכן לכך שהשיפוד ייאכל על ידי מוטי, אך לא כך רצה הגורל. בדיוק ברגע בו עמד מוטי להוציא את השיפוד מהמנגל, עברה במקום ציפור. לא הייתה זו ציפור שיר רגילה, כי אם נחליאלי. מוטי, שלא היה רגיל לפגוש נחליאלי באזור הררי כזה, הופתע מהעניין. הפתעתו הייתה כה גדולה, עד כי כמעט שכח משיפוד הפרגיות, שכבר התחיל מעט להישרף.
"אוי ואבוי", קרא מוטי, "שיפוד הפרגיות נשרף".
אביו של מוטי שמע את הקריאה מחדר העבודה, ורץ לכיוון החצר. בהגיעו הבחין במוטי, ולידו ציפור מסוג נחליאלי.
"מה זה, אתה מדבר עם ציפור?", שאל.
"מה פתאום", ענה מוטי. "ציפורים אינם מדברות".
"חוץ מתוכים", המשיך אביו, שרצה לנצל את ההזדמנות לפתח שיחה עם בנו.
מוטי צחק. "אבא, רוצה שיפוד פרגיות?", הוא שאל.
"כן בני, בשמחה", השיב האב.
וכך ישבו להם מוטי ואביו, ואכלו את שיפוד הפרגיות השרוף מעט.
השמש כבר כמעט שקעה, ואף ענן לא נראה בשמיים. סנונית עפה לה בנחת, והתיישבה לצידו של הנחליאלי.
"עוד מעט מגיע הסתיו", אמר הנחליאלי לסנונית.
הסנונית הסתכלה עליו וצקצקה בלשונה. "האביב בפתח", אמרה.
מהמחלוקת הזו סביב חילופי העונות צמח רק טוב, מפני שהוא גרם לדיאלוג פורה. המסרים של שתי הציפורים אמנם סתרו זה את זה, אך האביב וגם הסתיו אכן הגיעו, ועימם השלכת ופריחתו של החצב.
הוסף תגובה