רעל

רעל

 

הגעתי בריצה לרחוב הארבעה אחד. בכניסה לבניין היה שלט ובו היה כתוב בבירור צמד המילים: אור ואהבה.
 

נכנסתי דרך השער הפתוח. בשביל המוביל לבניין נעצרתי להביט ימינה ושמאלה וראיתי שם גן רחב ידיים ובו פסל של בודהה וגמדים קטנים בצבע אדום. המשכתי ללכת בשביל והגעתי לדלת הגדולה של הבניין. נקשתי בדלת שלוש פעמים והיא נפתחה מעצמה. נכנסתי ללובי רחב ידיים אף הוא (בנוסף לגן) ובו דלפק עליו נכתב: קבלה.
 

שאלתי את הפקיד שם כמה יעלה לי חדר ללילה. הוא אמר לי בחיוך: ארבעת אלפים דולרים. שילמתי במזומן וחתמתי את שמי במקום המיועד.
 

סחבתי את המזוודה הקטנה שלי בעצמי. נכנסתי ללובי נוסף (פרט לאיזור הקבלה) אשר בו הותקנה מעלית. יותר מדויק יהיה לומר: שלוש מעליות הותקנו בו. אחת בצד ימין, המיועדת לחילוניים. השניה מצד שמאל, המיועדת לנוצרים בלבד. ואילו השלישית באמצע בדיוק, המיועדת לנוסעים בשבת. כלומר ליתר דיוק, זוהי מעלית שבת.

העדפתי לנסוע במעלית האמצעית. היה זה יום ראשון, ולכן המעלית האמצעית שימשה כמעלית רגילה לכל דבר. לחצתי על כפתור מסוים בלוח הכפתורים. אני באמת לא זוכרת. אני חושבת שהיה שם מספר כלשהו, נגיד 3 או 9 או 16. או 4 או 8 או 22 או אולי 5. המעלית עפה למעלה כמו טיל והרגשתי שאני מאבדת את שיווי המשקל. נקודת הג'י (שפעם עסקתי רבות בויכוחים אודות קיומה המיתולוגי או האזיסטנציאלי) הוכיחה לי את קיומה שוב ושוב בעודה הופכת את מיעיי לכל הכיוונים וזורקת את הטחול שלי אל תוך הרחם. החצוצרה שלי התערבלה והתעקמה לכדי מפוחית פה והתחילה לנגן מעצמה. התחלתי לשיר.
 

סוסים סוסים דהרו אל האופק משאירים אחריהם שובל אפרפר של אבק כוכבים נוצץ. דבש מלאכים מזוקק בגוון זהוב של בד קשמירי משובח שעליו נכתב באותיות קידוש לבנה:

האהבה היא רעל מתוק.