שום דבר לא יפגע בי

עשרים ושמונה סיפורים קצרים על אהבה,

בדם.

1 - מדינת היהודים

 

הרצל היה נשיא חכם. הוא אהב את מדינת ישראל. יותר מכך אהב הוא לשאת נאומים.

יום אחד, בעודו עומד על המרפסת בוינה, נפתח בפניו וילון.

הביט הרצל בוילון נפעם. מדוע צבוע הוא בירוק טורקיז, ולא בלבן? שאל את עצמו הרצל, ונפעם.

לבן הוא החלום, אמר לעצמו. אך צהוב הוא הלבן. מדוע ירצו הם להקים מדינה דווקא שם, בפלשתינה, שאל את עצמו. מדוע לא שם, באוגנדה.

ולכן, אנחנו כאן. במדינת היהודים.

2 - מרכז הדיאגרמה

 

מדוע הרצל לא הקים מדינה ביהוד, או דווקא באור יהודה, אין זה ברור. בחר הוא להקים אותה בפלשתינה, על אף התנגדותם של הערבים. פרצה מלחמה קשה, מלחמת העצמאות, ובה נהרגו מספר יהודים. מספר הערבים שנהרגו במלחמה זו אינו ידוע. בדרך כלל מדובר על כמה עשרות, לכל היותר.

יום אחד הרצל החליט שמותר לוותר. מותר לגשת לעניין ישר ולא ללכת סחור סחור. הוא סחט את הממשלה ואת הקבינט הבטחוני, והחליט שעוברים לגור בכפר. כל הממשלה עברה איתו. משרד האוצר ומשרד הפנים. משרד החוץ ומשרד הבטחון. המשרד היחיד, אבל היחיד שלא עבר איתו, היה המשרד לאיכות הסביבה.

?

המשרד לאיכות הסביבה נשאר לגור בפרדס למרות שכולם עברו לכפר. הוא גידל שם עץ לימונים והשקה אותו כל בוקר. הוא דישן אותו בעשבים שוטים, עקר אותו מן האדמה ושתל מחדש. ובסוף, יצא כפר. מלא בלימונים קטנים.
 

ושם עברו להתגורר כל שאר חברי הממשלה. בתוך הכפר הזה, עם הלימונים.

כל משרד קיבל לימון, ובתוכו פרסו לו קוביה עם מחשב קטן. ליד כל מחשב היה איש, אשר רשם בעזרתו דוחות וקנסות לעירייה.
 

בסופו של דבר זה הסתדר, ומשרד האוצר חזר להיות משרד הפנים. משרד הבטחון חזר להיות משרד השיכון. כמו שהיה צריך להיות, מהתחלה.

3- מאבקים בין נציגי המלכות

 

מלכים ומלכות התכנסו שם בערב יום החג. "דיוואני" מלכותי אשר משמעותו כינוס הנסיכים על מנת להכריז בניהם על יורש העצר. הנסיכים היו צריכים לבחור מבניהם את היורש, כך נקבע על פי החלטת המלך. המלך עמד למות, הוא ידע זאת בוודאות, אך לא ידע כיצד יקרה האירוע, ולא רצה להבהיל את ילדיו. על כן כינס אותם באותו ערב החג, ודרש לדעת מי מבינהם יוביל את המלכות לאחר לכתו.

ראשון התנדב הבן הצעיר, לומר את דעתו בעניין.

"אני צריך להיות המלך", הוא אמר.

"אני חכם ואני יפה, אני חתיך וכל הבנות רוצות אותי. אני מושלם ואני תותח. אני גבר נאה. אני חושב שאני חייב להיות המלך".

המלך הביט בו בהערצה.

"אכן יפה אתה בני", הוא אמר. "אך אין זוהי מעלה מספקת על מנת להיות מלך. עליך להיות בעל תכונות נוספות. עליך להיות שקדן ולמדן, ידוע בציבור ומפורסם. עליך להיות פילוסוף מן המדרגה הראשונה, עליך להיות ביצועיסט שלא מתעכב על דברים שלא הולכים כמו שצריך. עליך להיות יוצא יחידה קרבית, עליך להיות חלק מחיל המודיעין בשלב זה או אחר של הקריירה הצבאית שלך. עליך לסיים תואר אקדמאי, להיות מוערך בקרב האוכלוסיה במקום, לפרסם מספר מאמרים. לא כל אחד ראוי להיות מלך, בני".

כך אמר המלך.

הבן הצעיר הוריד את ראשו. הוא רצה לענות לאביו, אך שנים של חינוך מסור הוכיחו את עצמן. הוא חנק את אביו סביב צווארו, ונישק אותו לשלום.

אחריו עלה הבן השני. המלך לא אהב את מה שהיה לו להגיד.

"אני אוהב שלום", אמר הבן. "אינני רוצה להוביל את העם למלחמה".

"אינך ראוי להיות מלך", אמר האב.

לבסוף עלה הבן השלישי. הוא קיבל את הכתר במתנה מאביו, בלי שהיה עליו אפילו להוכיח כלום. הוא זכה לכתר בקלות יחסית, מפני ששני אחיו האחרים לא היו ראויים.

הוא קיבל את הכתר ועלה איתו לבמה. הוא ענד אותו כמו מגבעת, ונישק לקהל לשלום. הוא ידע היטב כי מעתה פניו אינם מועדות לשלום, כי אם למלחמה.

4 - הרצל במשרד האוצר

 

בנימין זאב הרצל לא היה חייב להקים מדינה. אפשרי מבחינתו היה להישאר בציריך, או בוינה, או באיפה שהוא לא היה, ולחזות משם על כל אירופה דרך המרפסת היפה שלו. אבל במקום זה הוא החליט לבוא לכאן, לארץ ישראל שהיתה אז פלשתינה. הוא אמר לכל היהודים לבוא איתו, אבל אף אחד לא הקשיב. הם ידעו שהוא קצת מוזר ההרצל הזה, ושתמיד יש לו זקן כמו למשה רבנו או לישו. הם ידעו שהוא אומר כל מיני דברים מעניינים, אבל באמת לא היתה להם סבלנות אליו.

"אם תרצו, אין זו אגדה", הוא אמר.

והם לא רצו.

לא רצו בכלל.

5 - אירופה בלהבות

 

מלחמת העולם השניה הגיעה, ואיתה כל הבלאגן. היטלר עלה לשלטון בגרמניה, והפך את כל היהודים לטלאי צהוב. יהודים אחדים הצליחו להימלט, וברחו לארץ ישראל. שהיתה אז פלשתינה, או ארץ כנען אם תרצו.

היהודים היו בגרמניה הרבה שנים, אך ברגע שהיטלר עלה לשלטון כבר היה להם הרבה פחות נעים להישאר שם. הם רצו לברוח, אך לא נתנו להם לעשות כך. הם היו תקועים במחנות ריכוז וגיטאות, כאשר הדרך היחידה עבורם לצאת משם היתה לזחול מתחת לגדר החשמלית, או לעבור מתחת למסילת פסי הרכבת.

לא קל היה לחיות בגרמניה בתקופה ההיא, בעיקר ליהודים. פרט לכך היו גם הפצצות של בעלות הברית נגד השלטון הנאצי, וערים רבות ספגו טילים. דרזדן למשל היתה אחת מהערים ההן, ונירנברג היתה מקום אחר. גיטו מפורסם למשל שמעיד על התקופה ההיא נמצא בורשה, בירת פולין. גיטו זה שימש תקופה ארוכה את יאנוש קורצ'אק, אשר נהג ללמד בו ילדים יתומים קרוא וכתוב.

6 - מסילות הרכבת

 

ימים אחדים לפני שהחלטתי על הטיול הגדול לפולין, הייתי במשבר.

חברה שלי עזבה אותי, והייתי קצת עצוב. החלטתי לצאת ולשתות בירה עם חברים, אפילו שבעצם עדיין אסור היה לי לשתות.

שתיתי אולי חצי כוס בירה, וניסיתי להתחיל שם עם איזו מלצרית. היא נתנה לי את המספר טלפון שלה, ואפילו קרצה לי לפני שנתתי לה את הטיפ.

היא היתה יפה המלצרית הזאת, ממש יפה.

אבל אחרי שחזרתי מהטיול בפולין היא כבר לא ענתה לי. אולי מישהו אחר התחיל איתה, ונתן לה טיפ יותר גדול.

?

?

?

 

7 - צמחוניים

 

לפעמים חשבתי שעדיף בכלל לוותר על הודו וזהו. עדיף לנסוע לתאילנד, עדיף לנסוע לאיסטנבול.

למה לי לנסוע דווקא להודו.

שמעתי שכולם שם גם ככה מעשנים כל היום, ואני בכלל לא מעשן.

בסוף בכל זאת נסעתי.

הגעתי לדלהי ביום הראשון, ומיד לקחתי טיסה לבומביי. משם נסעתי לוראנסי, כי שמעתי ששמה שורפים גופות. על נהר הגנגאס.

כל כך רציתי לראות שריפת גופה, שלקחתי בכלל טיסה לכיוון ההפוך.

הגעתי לוראנסי בשעות הערב. האוויר היה חמים.

לקחתי שם בטעות פטריה מורעלת, והפסקתי לאכול בשר.

ומאז, ועד היום, אני צמחוני.

8 - עיר הקרח
 

באיסטנבול היה קר. תורכיה בכלל היא מדינה קרה.

ביחס של התושבים, באקלים, בהכל.

בנוגע למזג האוויר אני לא בטוח, אבל נראה לי שאקלים כולל את מזג האוויר.

בכל מקרה,

לא אהבתי בכלל את כל היחס שלהם אל המשט הזה בעזה. מה הם חושבים לעצמם, שהם יכניסו סירה כשאנחנו שמנו מצור ולא נדפוק להם איזה שבע-שמונה תורכים לפני שנוכל לנוח?

9 - ברלין ירוקה מתמיד

 

הרבה פעמים היו מגיעות לגרמניה, עוד בתקופת המנדט, הרבה זונות מסין. פועלים שוודים היו אוספים אותן משדה התעופה ישירות לבית הזונות, כאשר בדרך היו חולקים בוודאות איזה סיבוב. למרות שמקסים, מנהל המכון, ידע על הפעילות של הפועלים השוודים, העלים הוא עין ונתן לעניין להמשיך ולהתרחש.

הזונות דווקא אהבו את העניין, והאפשרות להרוויח מהצד בעזרת פועלים שוודים קסמה להן. הן היו מגיעות לעיתים בכוונה לשדה התעופה, רק על מנת להכיר פועל שוודי נוסף.

אבל בסופו של דבר מקסים עשה לזה סוף. הוא כינס את כל הזונות ואמר להן:

"מישהי מכן, שתיתפס כאשר היא מאוננת או רוכבת על פועל שוודי, תיזרק מיד מהמכון ואף גרמני לא יתקע אותה יותר. זה ברור?".

הזונות הנהנו כולן בהסכמה. מקסים תרגם לרוסית את הדברים, אפילו שהזונות היו מסין. לאחר מכן התחיל תור ארוך של פועלים שוודים מחוץ לבית הזונות, אבל כולם ידעו שזה היה התכנון של מקסים מלכתחילה. לעשות קופה גם על הפועלים השוודים.

בן זונה המקסים הזה.

חתיכת בן זונה.

10 - ברית המועצות

 

היו שם כמה מועצות אזוריות. היה קולחוז אחד גדול, ובו שישה וסאלים האחראיים על האדמות. היו את הלורדים והנסיכים, היו את הקיסר ורעייתו, והיה את קולומבוס שר היערות, שבמקרה היה באזור.

כל הגווארדיה הזאת התכנסה במוסקבה, על מנת לדון בשינוי שמה של העיר לנינגראד.

"אין דבר כזה, לשנות שם של עיר", זעם לנין.

בוריס הסכים עימו מיד. "בואו נשאיר את זה ככה", הוא אמר.

בוריס ולנין לא הסכימו בניהם כמעט על שום דבר מעולם. עשה רושם שהנקודה הזאת היתה פתח לתקשורת בניהם.

אך אז הופיע ג'וזף.

?

"שמה של העיר יהיה מעתה 'סנט-פטרסבורג'", הוא אמר.

ואף אחד, אבל אף אחד, לא העז להתווכח.

11 - מצרים העתיקה

 

מתחת לפירמידה הגדולה ביותר, היה קבור רעמסס השני. הפירמידה היתה גדולה דיה להכיל אותו, ונישאה לגובה של מאתיים עשרים וארבע מטרים בדיוק. באמצע הפירמידה, בגובה של מאה ושתיים עשרה מטר בדיוק, הורכב חישוק.

לא היה חשוב לאף אחד מדוע יש שם את החישוק ההוא, אבל היה ברור שהוא חשוב.

האבנים הגבוהות ביותר של הפירמידה, היו כבדות מאוד. היה צורך במנוף חזק מאוד על מנת להרים אותן, ואנשים רבים לאורך ההיסטוריה טענו שזה בלתי אפשרי. מנוף גדול כזה לא היה בתקופה ההיא, וסביר יותר להניח כי אבני הראשה של הפירמידה הושמו שם על ידי חייזרים.

אבל אז נכנסתי לסשן של מדיטציה. חזרתי לרחם אימי והייתי שוב לזרעון קטן. חוויתי את ההיסטוריה המשפחתית שלי, עשרות ואלפי דורות אחורה. הייתי שוב עבד קדמוני במצרים, וסוף כל סוף הבנתי כיצד הושמו שם אבני הראשה.

איש אחד עמד למעלה, ומשך. ואיש אחד היה למטה, והעביר את החבל דרך החישוק.

?

?


 

12 - גלעד

 

יש לנו חייל בשבי. קוראים לו גלעד.

הוא יושב שם כבר שלוש שנים. אולי ארבע, או חמש.

הממשלה שלנו לא עושה שום דבר להחזיר אותו.

היא נותנת לו להירקב בכלא בגלל שלא רוצים לשחרר עוד איזה מאה או מאתיים בני זונות.

הממשלה שלנו הם חבורה של אפסים שלא יודעים להכריע בסדר העדיפויות. הם לא מבינים שהפנים של גלעד, כשהוא יחזור הביתה, שוות אלף אחמדים שישחטו כבשים באום אל פאחם. אלף אחמדים.

13 - שדרות רוטשילד

 

יש עוד בעיה עם הממשלה. היא לא דואגת מספיק לשדרות רוטשילד.

לפעמים אני יורד עם הכלב שלי לטיול בשדרה, ופתאום נופל עליי פיל. אין לי מושג מאיפה הוא מגיע, אבל יש שמועות שכבר שבע שנים זורקים כאן פילים.

לפעמים דקה או שתיים לפני שהפיל נופל, יש צבע אדום. זה מעיד על נפילת הפיל.

יש לי דקה או שתיים לתפוס מחסה, לפני שהפיל נופל. הכלב שלי כבר מזמן לא מודאג. מאז שזה ככה, אני לא מרשה לו לצאת מהבית, בלי כיפה מברזל.

14 - מלחמת המפרץ

 

לא האמנתי למראה עיניי.

הבטתי במראה שוב ושוב, והוא לא נעלם.

מפרץ קטן הופיע לי בצדו השמאלי של המצח.

נבוך ועצבני ניגשתי אל מכשיר הטלפון, וחייגתי את מספרו של הרופא המיוחד שלי.

"זה לא נורא, זה רק הגיל", הוא אמר.

למחרת הגעתי אליו לבדיקה, והוא אמר לי שאני סקפטי.

"תיקח תכשיר נגד התקרחות גברית, זה יעשה את ההבדל", הוא אמר.

שמתי שלוש טיפות מהמשחה ההיא. למחרת היו לי שערות מפה ועד להודעה חדשה.

15 - רבין

 

הייתי בן שבע כשרבין נרצח. הלכתי לבית הכנסת, והתפללתי שבע פעמים לעילוי נשמתו.

נשמתו אכן עלתה למעלה, ופגשה שם את יאסר ערפאת.

"שלום יאסר", אמר רבין.

"שלום גם לך איציק", אמר יאסר.

?

"תגיד", שאל רבין, "זה נכון שבאמת כל כך נגעלת ללחוץ לי את היד?"

יאסר לא ענה. הוא הוריד את הכאפיה, רחץ את ידיו במים וסבון, ואמר:

"הייתי חייב לעשות את זה. בשביל העם שלי. אתה מבין?"

16 - מכתב להרצל

 

שלום לך אדוני הרצל. שמי מוטי ואני כותב לך על מנת לספר לך מה קורה במדינה הזאת שחזית.

אנשים רבים לא יכולים לישון. הם לא נרדמים מפני שיש להם אזעקות לפעמים בלילה והם צריכים לרדת למקלטים. אנשים רבים נמצאים תחת התקפות טילים, ומדי פעם זה נפסק.

פרט לכך הכל בסדר, ממש הכל בסדר.

כל הכבוד על המדינה שחזית הרצל,

ממש שיחקת אותה.

כל הכבוד.

17 - מקצוע

 

לפעמים אני חושב שכדאי לי למצוא מקצוע אמיתי. כדאי לי להתפרנס בכבוד, כדאי לי להרוויח הרבה כסף.

כדאי לי לגור בבית יפה, עם משפחה יפה וחברים. כדאי לי להביא הרבה ילדים, כדי שגם הם יוכלו ליהנות מהעולם המדהים הזה.

אבל אז אני נזכר,

שאני בסך הכל רוצה לכתוב.

ולא אכפת לי.

לא אכפת לי כלום.

18 - מדינת היהודים - חלק ב'

 

כולם כאן יהודים.
 

משמע -
 

כולם מנסים לגנוב מכולם, כולם מנסים לעבוד על כולם, כולם משקרים לכולם, כולם מרמים את כולם.

כל אחד מנסה להרוויח כסף על חשבון הגב של חברו, ולאף אחד לא אכפת מהאחר.

כזו היא מדינת ישראל.

כזו היא מדינתו של העם היהודי.

תודה הרצל,

באמת תודה.

19 - מפלגת העבודה

 

העבודה,

העבודה משחררת.

העבודה משחררת מטעם מר של החמצה.

הוא, והיא.

מסתכלים זו בזה.

כל כך שמחה לראות אותו בריא.

מזה שנתיים, שיש לה יחסים. עם מישהו אחר.

והוא. חוץ מלפעמים הוא לבד.

?

וככה הם חיים במרחב.

לא מחליפים, מילה.

זה מסוכן.

להתאהב ככה.

לכן הפשרה.

באהבה.

20 - משתחררים

 

אם אתה רוצה להשתחרר מהצבא, ישנה בפניך אפשרות להוציא פרופיל 21.

תלך לקב"ן, תספר לו שאתה קיפוד. שאתה ארנב או מפוחית.

תגיד לו שחסמו לך את השקדיות כשהיית ילד, ועכשיו אתה מפחד לישון לבד.

תגיד לו שאתה משתין בלילה. לתוך הכרית שלך.

תגיד לו שאכלו לך את הגזר.

בסוף הוא ישחרר אותך,

עם פרופיל 21.

תנסה,

זה עדיף ממה שקרה לי.

הפכתי להיות קצין, ועד גיל ארבעים אני תקוע עם החרא הזה.

לפחות,

אולי אתנדב עוד.

21 - כללית מושלם

 

ביטוח בריאות ממלכתי הוא חשוב. בעזרת ביטוח כללית מושלם תוכל לקבל גראס רפואי, אם באמת תרצה בכך.

תשקיע מספר שנים בללמוד. תבין את המקצוע, תבין איזו מחלות נופלות לקטגוריה.

תפתח לאט לאט אחת מהן.

תלך לרופא אליל, או כזה של נחשים, ותגיד לו שאתה חולה.

הוא ירפא אותך מיד.

לאחר מכן, תוכל להתחיל לעשן גראס רפואי.

רק תלך לפסיכיאטר ותבקש ממנו לתת לך.

תגיד לו שיש לך סרטן.

?

?

?

 

22 - סיגריות

 

באמת, כל מה שאתה צריך הוא לעשן המון סיגריות.

עוד ועוד חפיסות סיגריות,

ואז בסופו של דבר הם יחליפו לך אותן בכאלה מגולגלות אשר גודלו במיוחד עבורך.

שווה ומשתלם.

23 - תרופות פסיכיאטריות

 

אם אתה משוגע, אז הגיע הזמן שתתחיל טיפול.

אם אתה כבר לא שפוי, ושום דבר כבר לא יעזור,

תתחיל לכתוב.

תראה שאתה בעצם השפוי.

אתה בעצם הנורמלי.

אתה בעצם זה שרואה את הדברים במקומות בהם אחרים הולכים כמו כבש.

אתה יודע שזה לא הגיוני להתחייב להיות עם בחורה אחת לכל החיים.

אתה יודע שזה לא הגיוני להביא ילדים לעולם הנוראי הזה.

אתה יודע שזה לא הגיוני להתחייב לשלם משכנתא במשך שלושים שנה.

אתה יודע עוד הרבה דברים.

אבל הם עוצמים עיניים, וממשיכים ללכת.

כצאן לטבח.

הם משכנעים את עצמם שהם צודקים.

שזאת הדרך הנכונה.

אבל מתישהו, בגיל ארבעים ושבע, זה מתפוצץ להם בפרצוף. הם עוזבים הכל והופכים להיות נזירים בודהיסטים. הם מתחילים לכתוב ספרים.

אז אתה, אתה תעשה את קודם.

ורק אחר כך,

תתחתן ותביא ילדים.

קודם,

תכתוב.

?

ורק אחר כך,

אולי,

תביא ילדים.

24 - המעלות הרבות של המעגל

 

לכל דבר יש שני צדדים.

לכל מטבע יש גם את הלמטה שלו.

לפעמים, כאשר לא מדובר במטבע אלא בהחלטה חשובה מאוד, יש לא רק שני צדדים אלא שלוש מאות ושישים צדדים להסתכל עליהם.

כל צד, כל פאה, היא זווית מעט שונה.

כל צד הוא שונה.

ולפעמים, כדי לקבל את ההחלטה הנכונה,

צריך להסתכל בדיוק על הצד ההפוך.

ורק אז להחליט.

למשל, כשאתה רוצה ללכת לצבא. בגיל 18.

אתה יודע שזה חשוב,

אתה יודע שזה חובה.

אבל תשאל את עצמך לרגע, האם אתה מתאים למערכת הצבאית?

האם אתה מסוגל להפוך מילד קטן לחייל שמסוגל לקבל פקודות?

האם אתה מסוגל גם להפוך למפקד?

אם אתה יודע בוודאות שלא,

תתגייס בכל זאת.

יהפכו אותך שם לאט לאט,

לבנאדם.

25 - המסלול לגיהינום

?

לא יהיה קל לכתוב על זה, אבל באמת שאין ברירה.

לפעמים אתה טועה בדרך, ומגיע לגיהינום.

לפעמים אתה טועה כל כך, שגם לא נותנים לך לצאת משם.

לא ברור לי מה בדיוק הם עושים שם, בגיהינום, אבל ברור לי שהם גורמים לך סבל.

יכול להיות שהם משחקים שם דומינו, אבל עם כל אבן שאלוהים או סדאם חוסיין שמים, ולא משנה אם היא חוקית או לא, דוקרים לך את הלב עוד קצת עם מברג.

אתה רוצה מאוד לצאת מהגיהינום,

הגעת לשם במקרה ואתה בכלל לא מתאים לכאן.

?

אתה לא אוהב לגרום לאנשים כאב. אתה לא רוצה לגרום להם סבל.

אבל אתה יודע, שכל פעם שאתה משחק, אפילו אם זה רק לשים אבן אחת של דומינו,

למישהו דוקרים את הלב עם מברג.

וזה לא נעים,

לא נעים בכלל.

26 - לשכוח

 

כנראה שלא ידעתי מספיק טוב את המקצוע. לא הייתי מספיק טוב.

לא ידעתי להכין מאכלים ברמה גבוהה, לא ידעתי להכין שניצל.

לא ידעתי להכין פסטה ברוטב שמנת, וגם לא מקרוני עם גבינה.

לא ידעתי להכין חביתה, ואפילו לא ידעתי להכין סלט. לא ידעתי לחתוך ירקות, ולא ידעתי לטגן שניצל. לא ידעתי להכין תפוחי אדמה בתנור, ולא ידעתי להכניס עוף ואורז.

אבל אז הפכתי להיות טבח.

הייתי עושה שבוע-שבוע.

ועכשיו אני שף ראשי, במלון דן פנורמה בהרצליה.

היה שווה לעשות צבא.

אין ספק,

הצבא צועד על קיבתו.

27 - מוסיקה

 

לפעמים זה קל נורא לכתוב. לפעמים כל מה שאתה צריך לעשות הוא להקשיב.

להקשיב למוסיקה הזאת שמתנגת לך בראש בלי הפסקה, להקשיב לה ולהתבונן בה.

אם תסתכל טוב, תראה שהיא מורכבת ממילים.

ממילים יפות, שמתנגנות להן אחת לאחר השניה, ומתחברות למשפטים אשר עטופים בצלילים הנותנים להם את הכיוון.

המוסיקה הזאת מתנגנת שם, כל הזמן בלי הפסקה.

אתה רק צריך להקשיב לה.

להקשיב לה,

ולכתוב.

28 - ארז הלבנון

 

לקחו אותנו בתחילת המסלול לראות את הגבול.

"כאן ארז נהרג", הם אמרו.

הם סיפרו לנו שדווקא היה לו קיפוד ברכב, אבל זה לא עזר. הקיפוד לא עבד.

זו היתה אחריות של קצין הקשר, לדאוג שהקיפוד היה עובד. לא אחריותו של ארז, וגם לא של הנהג שלו.

אבל הקיפוד לא עבד, וארז מת.

בהשלמה דווקא עשינו תרגיל אחר, שנקרא תרגיל "ארז".

זה לא היה על שמו של ההוא, זה היה על שם ארז אחר. ארז אחר שנהרג, והפעם באסון המסוקים.

הוא היה קצין קשר, הארז ההוא.

ולכן מבצעים על שמו תרגיל.

לפני שנהרג, כתב ארז שיר. היום השיר הזה כבר מפורסם.
 

וגם ארז,

הפך להיות סלבריטי.
 

לאחר מותו.