כפר האלוהים
אני חייב לעבור לשם. הגיע הרגע.
אדם הביט סביבו ובדק שאף אחד לא רואה. הוא הלך עוד כמה צעדים ושוב עשה אותו דבר. כשהוא היה בטוח במאה אחוז שאף אחד לא מסתכל, אפילו לא מהחלונות של המרפסות ברחוב, הוא אמר את לחש הקסמים.
1
"שלום אדם", אמרה המכשפה הזקנה.
אדם פקח לאט לאט את עיניו. מולו עמדה המכשפה הזקנה ביותר שראה מימי חייו. אדם מצמץ פעם אחר פעם לוודא שהוא לא חולם, ואז הישיר אליה מבט.
"שלום", הוא אמר.
"תרצה לשתות משהו?", היא שאלה, והשתעלה שלוש פעמים.
"לא זה בסדר", ענה אדם וניסה להיזכר מה הוא עושה כאן. "אני... אני חושב שיש כאן טעות. ניסיתי להגיע לכפר האלוהים".
"זה בסדר, אתה במקום הנכון", אמרה המכשפה. "יש לנו הרבה עבודה. אבל קודם אני רוצה שתשתה משהו". היא הגישה לפיו כוס מהבילה שעשן היתמר ממנה ללא הרף. הנוזל היה בצבע סגול כהה ומבעבע.
אדם עצם את עיניו לכמה שניות, ואז פקח אותן שוב. המכשפה עם הכוס עדיין היו שם.
אני שותה, חשב אדם לעצמו. זה לא קורה סתם כל הסיפור הזה. הוא הביט לתוך עיניה של המכשפה ושאל: "אפשר רק לדעת מה זה?"
"זה משקה שיהפוך אותך לגיבור", היא השיבה. "שתה שתה", וקירבה את הכוס למרחק קצר מפניו. אדם התרחק ולקח את הכוס בשתי ידיו. הוא קירב אותה אל פיו ושתה.
2
תוך שניות החדר התערפל סביבו. הוא הרגיש את גופו הופך לקל יותר ויותר, ואת הכרתו הופכת לצלולה. הוא הביט לכיוונה של המכשפה, אך היא כבר לא הייתה שם. מבוהל, התחיל אדם לצעוק: "הלו!, מה קורה פה?!". שקט. אף אחד לא ענה.
הוא הביט ימינה ושמאלה ואח"כ על תקרת החדר. הוא המתין כמה שניות. על התקרה התחילו להתגבש צורות צבעוניות.
עשה רושם שהצורות שהופיעו על התקרה היו דומות למילים, או לסימנים עתיקים שאדם כבר ראה בעבר. הוא ניסה לקרוא אותם, אבל לא הייתה להם שום משמעות בעיניו. הדקות חלפו, ואדם חש שהוא נמצא במין מבוך מטורף. הוא לא הבין כלום מהסימנים, והרגיש כי ככל שהוא מתאמץ להבין אותם כך הם יותר עלומים בעיניו. המחזה שלהם היה כה מרהיב ביופיו, שהוא לא הצליח להתנתק מהניסיון חסר הסיכוי לפענח אותם.
הוא התמקד עוד ועוד באחד הסימנים, עד אשר עשה רושם שהמשמעות שלו הולכת ונגלית. ואז, כמו במטה קסם, הופיע הסמל בצורתו השלמה.
3
המכשפה חזרה לחדר.
"אני רואה שסוף סוף הצלחת לראות", היא אמרה בגיחוך מכשפי.
אדם לא ענה. הוא המשיך להתבונן על הסמל.
"זה מטה הרמס", הוא אמר לבסוף. "אני יודע מה זה אומר".
"כן", אמרה המכשפה. "ידעתי שזה יהיה אתה בסוף. תגיד, אתה באמת חושב שהייתי נותנת לך להתחמק מזה בשלום?"
"אני לא יודע על מה את מדברת", אמר אדם. הוא התיק את מבטו מהסמל וחזר להתבונן בה.
"אני רוצה לשאול אותך כמה שאלות", הוא זרק לכיוונה בקול רגוע. "אני מקווה שאת תוכלי לענות לי".
"אין בעיה, רק לפני כן אני רוצה ממך עוד דבר אחד קטן", אמרה המכשפה ונשמה נשימה עמוקה.
4
"אני מרגישה שמשהו לא בסדר עם אדם", אמרה דפנה.
"עוד פעם את מרגישה שקורה לו משהו?", שאלה רונית.
"כן, והפעם זה ממש חזק".
רונית לקחה את ידה של דפנה והחזיקה בה בעדינות.
"תקשיבי, את יודעת שהדברים האלה בדרך כלל לא אמיתיים נכון?"
"כן, אבל אני ממש מרגישה שהוא בצרה עכשיו. אני חייבת להתקשר אליו". אמרה דפנה.
רונית ידעה שהיא כאן בשביל לעצור את זה. "אסור לך להתקשר אליו דפנה".
"כן אני יודעת", אמרה דפנה, "אבל בכל זאת...".
"לא", אמרה רונית.
5
"טוב, אז עכשיו את חייבת להגיד לי מי את, ומה את עושה פה", אמר אדם למכשפה. "רק אחרי שתספרי לי הכול אני אעשה בשבילך עוד משהו, הבנת?".
אדם ניסה להיות רציני וקשוח. הוא ידע שזה לא יהיה עסק פשוט עם המכשפה הזאת. יכול להיות שהיא תרצה ממנו כל מיני דברים מטורפים והוא היה מוכן ללכת דרך ארוכה אבל עד גבול מסוים. יום אחד היא תרצה ממני כל מיני דברים לא הגיוניים בכלל, ואז אני כבר לא אוכל לעשות אותם. אני יודע איך זה הולך עם המכשפות האלה. כל הדברים האלה עברו לאדם בראש בזמן שהוא חיכה למה שהמכשפה עומדת לבקש ממנו. הוא ידע שזה עומד להיות משהו רציני.
"אני רוצה ממך באמת משהו קטן", היא אמרה.
שקט.
"אני רוצה שתיתן לי את זרת שמאל שלך".
6
זרת שמאל של אדם היא אחד האיברים החשובים לו מכול. עוד לא אמרנו האם מדובר בזרת של היד או של הרגל, אך בכל מקרה זו אבדה רצינית. אף אדם לא ירצה לאבד זרת של יד או רגל, אלא אם כן מדובר ברווח רציני לצד העניין. אדם לא היה שונה מכל אדם אחר, וגם הוא לא שש לאבד את זרת שמאל שלו.
"אני לא נותן לך את זרת שמאל", הוא אמר.
"אוקי, אז אל תיתן לי", אמרה המכשפה ויצאה מהחדר.
אדם נשאר במקומו וחיכה. הוא לא ידע כל כך מה הוא אמור לעשות עכשיו.
הוא המתין.
דקה, שתיים, שלוש.
שלוש דקות חלפו והמכשפה חזרה.
"תקשיב, אני אדבר איתך גלוי", היא אמרה לאדם. "אני צריכה את העזרה שלך".
"יופי, הגיע הזמן", אמר אדם. "במה מדובר?", הוא שאל, והטון של דבריו היה של אחד שיודע שמעכשיו כבר לא תהיה דרך חזרה.
7
דפנה הייתה עצובה מאוד. אין סיכוי להיות בסדר בלי להפסיק לחשוב עליו. אני יודעת.
אבל הרגעים האלה לבד.
לא חשוב, זה לא מה שמשנה עכשיו. יש דברים הרבה יותר חשובים. יש דברים שאפשר לכתוב עליהם ספר מרוב שהם חשובים.
אחד מהם הוא מה שאני עומד לכתוב עכשיו.
8
"קלמנטינות יכולות להיות צהובות או ירוקות, אבל בטח לא ורודות", זו הייתה תשובתה של המכשפה.
אדם ידע כעת שנותרה לו רק עוד שאלה אחת. את השתיים הקודמות הוא בזבז על דפנה.
9
"טוב, השאלה האחרונה שלי קשורה למין", אמר אדם למכשפה.
"אוקי", אמרה המכשפה מעט נבוכה. "אני מוכנה".
"אני רוצה לשאול אותך כמה פעמים בחיים שלך חווית אורגזמה", כך שאל אדם, וחיכה לתשובתה.
10
11
עברתי לכפר הזה כדי ליהנות. כי חשבתי שזה מקום יפה. כי רציתי לגור שם עם חברה שלי. אבל היא לא רצתה. לא נורא, שטויות. אני אעבור לשם לבד.
כך חשב אדם, שהוא בעצם אני, לפני משהו כמו שנתיים.
מאז עברו כל כך הרבה דברים, שאני כבר לא יודע מאיפה להתחיל. אני כותב ומנסה לכתוב ספר, אבל כל מה שיוצא לי בסוף זה רק סיפורים קצרים כאלה.
"אוקי, תמשיך", אמרה המכשפה.
12
"רק 10 פעמים, באמת?", שאל אדם וניסה להביע מעט חמלה.
"כן, זה כבר לא כזה צורך בגיל מסוים", היא אמרה. כמה דקות הם עמדו זה מול זו, התבוננו אחד בשנייה ושתקו.
"אוקי, עכשיו בוא נתחיל", אמרה המכשפה, ואדם ידע שהסוף קרב.
13
"בוא נתחיל לעבוד מהר. תביא לי שן שום, זנב של שור, עין של חתול וטחול של עז", אמרה המכשפה לאדם, והצביעה לעבר החצר. אדם יצא החוצה, והביט סביבו. היו שם לול, אורווה ענקית, בקתה לשומרים, אחו רחב ידיים עם עדר כבשים, וגם פיל אחד. אדם הלך בשביל והגיע למזלג. מימין הייתה הדרך המובילה לאורווה, ומשמאל השביל המוביל ישירות לגן הכניסה לאחו. באופן טבעי כדאי לי להתחיל עם העז, חשב אדם וירד שמאלה. הוא הילך במורד הדרך לכיוון האחו, ותוך כדי כך שוב נדדו מחשבותיו אל דפנה.
אני חייב להרחיק אותה מהמחשבות שלי. זה רק מפריע לי. יש כאן דברים חשובים בהרבה.
טחול של עז, טחול של עז, טחול של עז, דקלם לעצמו אדם כמנטרה בעודו פוסע בשבילי הגן. גן הכניסה לאחו היה מורכב כולו מפסלים מדהימים של אלים ובתולות ים. לאורך השביל אדם הבחין בפסלים ולא יכול היה שלא להתבונן בפסלו המרהיב של זאוס. חציו האחד של הפסל היה עשוי שום, וחציו השני חצילים. אדם התקרב אליו ועקר שן שום אחת.
איזה כיף, חסכתי עבודה, חייך לעצמו אדם.
כעת ניצב הוא בכניסה לאחו. כיאה לאחו של מכשפות, בכניסה ניצבו שלושה שומרים. אחד מהם חבש כובע ירוק והשני צהוב. השומר השלישי עמד בניהם והניד בראשו לכיוונו של אדם.
"מטרת הביקור?", הוא שאל.
"אני צריך טחול של עז", ענה אדם. "המכשפה שלחה אותי".
השומר הראשי סימן בידו והשער החל להיפתח. גודלו ועוצמתו של השער החלה להתבהר לנגד עיניו של אדם.
אני עומד להיכנס לאחו של המכשפה. ולא סתם מכשפה. המכשפה מהדרום! חשב לעצמו אדם וידע שאת הטחול הזה לא יהיה לו קל להשיג.
14
הסיפור הזה עם המכשפה השפיע עליי עמוקות. אחריי כל הבקשות שלה והדברים שהייתי צריך לעשות כדי לספק את רצונה אני יכול להגיד בפה מלא שאני מוכן למערכת יחסים רצינית. אבל יש כמה בעיות. דבר ראשון איך אני יכול לכתוב על מכשפה אמיתית שפגשתי כשבעצם כולם יודעים שמכשפות אינן קיימות? אני חייב להמציא איזה סיפור דמיוני כי אף אחד לא יאמין לי שפגשתי באמת מכשפה. אבל האמת היא שבאמת פגשתי אותה. באמת באמת נשבע לכם, פגשתי אותה. היא אמרה לי: "אל תספר לאף אחד שנפגשנו", אבל אני לא מקשיב לה ומספר בכל זאת. מה היא כבר יכולה לעשות לי.
כולה מכשפה. אני קוסם.
אברא כדברא איקס מיקס דריקס, עוד סיפור יצא לי פיקס.
הוסף תגובה